״עבור ממלכת הדמיון ניתן לנסח את חוק ארבעת היסודות, הממיין את הסוגים השונים של הדמיון
בהתאם לשייכות 
לאש, לאוויר, למים או לאדמה.״
 ~ גסטון בשלאר

מושג ה"זמן" מופיע במפורש או במשתמע בכל תחומי חיינו, במדעים ובאסטרולוגיה. עם זאת, הוא, כידוע, איננו מוגדר במדעי הטבע. חוקר תולדות הזמן ויקטור מולצ'אנוב מתריע בספרו העדכני כי "כל פילוסוף ומדען מגדיר את הזמן באופן שונה." הוא אף מציין כי "ריבוי מושגי הזמן בתולדות המחשבה הפילוסופית היא עובדה שעדיין לא נחקרה" [1]. בעקבות המפגש עם פרופ' מולצ'אנוב בו סיפרתי לו על ההגדרה החדשה שלי ל"זמן המוכלל" [2] נעניתי לאתגר והתחלתי לחקור את הסיבות שהובילו לריבוי הגדרות הזמן. הסתבר כי פילוסופים בולטים לא דבקו במושגיהם באקראי, אלא בהתאם לתכונות היסודות בהם שהתה השמש בעת לידתם. עובדה זאת מאפשרת ליצור זיקה בין פילוסופיה לאסטרולוגיה.
שמתי לב כי בסקירתו של מולצ'אנוב מופיע משפט מסקרן, שהתייחס לפילוסוף אדמונד הוסרל, הידוע כ"אבי הפנומנולוגיה." המחבר תהה, מדוע "באופן פרדוכסלי, הוסרל בחר כנקודת מוצא <…< את המוטו הקרטזיאני 'אני קיים'" ]1 .[ העובדה שנראתה "פרדוכסלית" במונחי הפילוסופיה, נראית הגיונית במונחי האסטרולוגיה. הוסרל נולד במזל טלה, באותו סימן כרנה דקארט, ועל פי האסטרולוגית האמריקאית איזבל היקי, המוטו של טלה הוא "אני קיים" [3]!
בהמשך מולצ'אנוב השווה מושגים של הפילוסופים החשובים והופתע מניגודי תפישות הזמן בין הוסרל לבין פרַנץ בְּרֶנְטַנוֹ. הוא גם הופתע מכך שדעותיו של אַנרי ברגסון מבטאות עמדה שונה בתכלית, הנוגדת את שתי הגישות גם יחד. מה מקורה של עמדה שלישית זאת, והאם היא מקרית?

מבחינה האסטרולוגית דובר על נציגי שלושת היסודות: ברנטנו {אדמה}, ברגסון {אוויר} והוסרל {אש}. ערכתי ניסוי מחשבתי והוספתי את שמו של נציג יסוד המים, הפילוסוף הצרפתי גסטון בשלאר. בכתביו ניתח בשלאר דימויים של משוררים רבים וגילה הבדלים חדים בין נציגי ארבעת היסודות [4]. היה זה כאילו "כל משורר אמיתי, הצופה בשמיים זרועי הכוכבים, שומע את תנועתם המסודרת של כוכבי הלכת." או במילים של המשורר פול ואלרי {מים}: "משוררים של אש, מים ואדמה משדרים השראה שונה מזו של משוררי האוויר."
בשלאר לא נעזר באסטרולוגיה, והוא סיווג את המשוררים על פי ניתוח לשוני. לכאורה הוא פעל באופן סובייקטיבי, אך לרוב יצא שהוא שייך את המשוררים ליסודות בהתאם למפות לידתם. נשאלת השאלה: האם קיימות שיטות אובייקטיביות לסיווג המשוררים או הפילוסופים על פי יסודותיהם?

בספרי תאומים שמימיים גיליתי כי השוואת הדימויים הפופולאריים ביותר של המשוררים הבולטים, אשר נולדו באותו יום של אותה שנה, משקפת את תכונות המזל שבו נולדו [5]. ככל שהמשכתי לחקור, כך בלטה ביתר שאת זיקה בין הרעיונות של אנשים יצירתיים לבין מילות מפתח של מזלות הלידה שלהם. לא פעם השתכנעתי בדבריו של הסופר הצרפתי ז'אן ז'ובר, כי "פילוסוף המבקש להבין את האדם, חייב להתרכז בלימוד המשוררים." בהדרגה, הגעתי למסקנה משלימה כי מדען המבקש להבין את האדם, חייב להתרכז בלימוד הפילוסופים.
הפילוסופיה מזכירה את השירה ביכולתה להכווין מחשבות ולחולל מצבי רוח מסוימים. מימים ימימה, פילוסופים ניסחו את חוקי הטבע, ובהמשך נדרשו אלפי שנים כדי לאשש אותם בכלים מדעיים. האם קיים מצב דומה לגבי חוקי התודעה שלנו? על-פי בשלאר, זה אפשרי. כצעד ראשון בניסוח חוקי היצירתיות הוא אפיין את "ארבעת היסודות בתור הורמוני הדמיון" הקשורים "בקבוצות שונות של דימויים." בשלאר כתב:
"ארבעת היסודות – אש, אוויר, אדמה ומים אשר מימי קדם סייעו לפילוסופים לתאר את נפלאות היקום, נשארים גם היום אבני היסוד של היצירתיות האמנותית " [4].
האם חוק ארבעת היסודות של בשלאר מתקשר עם אסטרולוגיה ועם סוגיית ריבוי הגדרות לזמן? הפיזיקאי הנודע אנרי פואנקרה, יליד מזל שור {אדמה}, כתב כי "תכונות הזמן – הן אך ורק תכונות השעונים." בפרפראזה על דבריו, שאלתי את עצמי, האם הגדרות המושגים הפילוסופיים – הן אך ורק תכונותיהם של הפילוסופים? הייתכן כי בהתייחסותו אל סוגיית הזמן, כל פילוסוף נטה להתמקד בנושאים שקרובים אל לבו ולבחור במילים המאפיינות את צורת מחשבתו? אכן, עבור פילוסופים אחדים הזמן שימש לסידור הפריטים, לאחרים הוא נראה כהלך רוח, כהפשטה או כהרגשה. נוצר הרושם, כי בדבריו על טבעו של הזמן, כל פילוסוף נשאר בתחומי יסודו, ובעיניו רק המושגים של אותו יסוד ספציפי התקבלו כמציאות האמיתית.

כדי לבדוק את התופעה הזאת לעומק בחרתי להתמקד בארבעה מקורות עיקריים שנכתבו על ידי נציגי ארבעת היסודות. רשימת הפילוסופים נבחרה על-פי שתי המונוגרפיות המפורטות של המומחים הבינלאומיים ויקטור מולצ'אנוב {אדמה} [1] ופיאמה גאיידנקו {אוויר} [6] . השוואה לשונית נערכה בהתאם לשיטות של בשלאר {מים} [4]. להבחנות אסטרולוגיות נעזרתי בספרה של היקי {אש} [3].
בחנתי תובנות פילוסופיות ואסטרולוגיות במסגרת הטקסטים האלה, ואני מזמינה את הקורא להתרשם מן הממצאים באופן אובייקטיבי וללא דעות קדומות. במטרה לאפשר לקוראים לבחון בעצמם את מידת הזיקה בין פילוסופים ובין היסודות שלהם, לאורך כל המאמר (כולל הציטוטים) צוינו המזלות והיסודות בסוגריים מסולסלים ליד שמם של האנשים.

אדמה

במילון של יסוד האדמה המציאות מתקשרת עם תכונות הדומם, הגופים הגשמיים או עם העובדות המוצקות של העולם החומרי. כל אחד משלושת מזלות האדמה, מאופיין בחומריות וממשות. מילות מפתח עבור מזלות האדמה הן:
• שור – יש לי;
• בתולה – אני מנתח וממיין (את מה שיש לי);
• גדי – אני משתמש ומנצל את מה שיש לי (באמצעות "כוחות").
עולמה של האדמה הוא עולם גשמי, מוצק ורציף; עולם של חמשת החושים, עולם בו מושלות מעשיות ופרגמאטיות. ילידי יסוד האדמה במדע ובפילוסופיה התמקדו בחקר החומר ובאפשרויות שימוש בגופים חומריים. סמלי, כי אבי מטבע הלשון "חץ הזמן", האסטרו-פיזיקאי ארתור אדינגטון {גדי, אדמה}, הציע לדמיין את מושג הזמן דווקא בתור חץ, שהוא פריט שימושי הנוצר על ידי אדם.
בעיני האדמה תפקידו של המדע מצטמצם למדידה. הפיזיקאי המפורסם מקס פלאנק {שור, אדמה} דגל בגישה זו, ולכן הכריז כי "קיים רק מה שניתן למדוד." באופן כללי, "פיזיקה מבוססת על ניסויים, ואלה, כפי שהוכיח פואנקרה {שור, אדמה} אינם מתייחסים למרחב, אלא לגופים גשמיים" [6].
מאז ימי ניוטון {גדי, אדמה} מוקד התעניינותם של מדעי הטבע תאם בעיקר את קווי יסוד האדמה. אמחיש זאת בעזרת תולדות הכימיה – המדע העוסק בתכונות החומר. מייסדה של הכימיה כמדע המודרני היה אנטואן לבואזיה {בתולה, אדמה}. המצאת מושג המשקל האטומי ויסודה של התיאוריה האטומית מיוחסים לג'ון דלטון {בתולה, אדמה}. מגלה האלקטרוליזה היה מייקל פאראדיי {בתולה, אדמה}. בסימן של בתולה נולדה קבוצה שלמה של פיזיקאים וכימאים ששינו את פני העולם במאה העשרים, כגון הכימאי האורגני פרידריך קקולה, מגלי האיזוטופים – התאומים השמימיים פרנסיס אסטון ופרדריק סודי ואבי הפיזיקה הגרעינית – ארנסט רתרפורד.
בפילוסופיה, מאז עידן ההשכלה הורגשה השפעתם הניכרת של דייוויד יום {שור, אדמה} וג'ון לוק {בתולה, אדמה}. על פי יום, הגופים הגשמיים הם, ורק הם, בעלי הממשות האמיתית. העיקרון הבסיסי של הסנסואליזם, אשר לוק דגל בו, טען כי "עולם אמפירי, כלומר, העולם הגשמי הוא העולם האמיתי היחיד, הוא עולם שלם ומבודד שאינו מניח שום צורת חוויה אחרת" [6].
"תנו לי את החומר, ואני אראה לכם כיצד צריך להיווצר ממנו העולם" – אמר מייסדה של הפילוסופיה הקלאסית הגרמנית עמנואל קאנט {שור, אדמה}. אחד ממונחי היסוד של קאנט היה "הדבר כשלעצמו." כאשר בחן הוגה הדעות הבריטי ברטראנד ראסל {שור, אדמה} את תפישת הזמן של קאנט, "הדימוי שעלה בראשו הוא של שרת במלתחה, אשר מסדר את המעילים, ולא של המדען ההוגה את תורת המרחב הפיזיקאלי" [1].
תלמידו של קאנט, יוהאן פיכטה {שור, אדמה} המשיך את קו מחשבתו וכתוצאה מכך "דחה בצורה חד משמעית את רעיון הבריאה כרעיון שקרי בעליל ובלתי מתקבל על הדעת הן בפילוסופיה והן בדת" [6].
הרעיונות של הגישה האמפירית קיבלו חיזוק משמעותי מניוטון {גדי, אדמה}. ניוטון השתמש במושגים של המרחב המוחלט ושל הזמן המוחלט ובאמצעותם הגדיר את הכוח – אחד המושגים המרכזיים של המכאניקה הקלאסית. עולמו של ניוטון הפך למערך כוחות, ואילו בתולדות המחשבה זכתה המאה השמונה עשר לכינוי "המאה של ניוטון ושל לוק" [6].
בין הפילוסופים של המאה התשע עשרה בלטו מייסדיהם של הפרגמטיזם, צ'ארלס פירס {בתולה, אדמה} ווויליאם ג'יימס {גדי, אדמה}. פירס כתב כי "האדם כל כך שקוע בגבולות הניסיון המעשי והאפשרי שלו, עד כי איננו מסוגל להתייחס לשום דבר מעבר לגבולות האלה." ג'יימס, בתורו, בניסיונותיו להגדיר רגשות, טען כי אין בהם שום דבר פרט מתגובות פיזיות של הגוף הגשמי.
פרנץ ברנטנו {גדי, אדמה} הגה מושג מורכב של התכוונות, או "אינטנציונאליות." בין היתר, הוא כלל במושג זה את היעוד השימושי של אובייקטים פיזיים שונים, וזה תאם להפליא את המוטו של גדי "אני מנצל, אני משתמש." ככלל, בתורת "הגשמיות האימננטית" כתובים תיאוריו של ברנטנו בלשון של "הימצאות של דבר-מה בתוך משהו" [1].
לפעמים פילוסופים ילידי האדמה שקעו בעולם החומר והתקשו להתנסות בחוויות של היסודות האחרים (לחשוב, להרגיש, להתפעל). לדוגמה, מייסדה של האסכולה הניאו-קאנטיאנית וילהלם וינדלבנד {שור, אדמה} קבל: "העבודה הקשה והמייגעת ביותר – היא עבודת החשיבה." ראסל {שור, אדמה} המשיך: "רוב האנשים היו מעדיפים למות מאשר להתחיל לחשוב. רבים אכן עושים זאת."
ילידי יסוד האוויר חושבים אחרת.

אוויר

"האני טמון במחשבתי" – הכריז הפיזיקאי והפילוסוף הצרפתי בלייז פסקל {תאומים, אוויר}. הוא המשיך: "אני יכול לדמיין בקלות אדם ללא ידיים, ללא רגליים, ללא ראש, אבל אני לא יכול לדמיין את האדם ללא מחשבה: זה יהיה אבן או חיה."
במונחי יסוד האוויר, המציאות מתקשרת עם עולם הסמלים והסימנים, האותיות והמילים, השפות והמספרים, השמות ומערכות היחסים. מילות המפתח עבור יסודות האוויר הן:
• תאומים – אני חושב;
• מאזניים – אני שוקל, אני מאזן;
• דלי – אני יודע.
עולם האוויר הוא עולם ערטילאי. על פי ההיסטוריוסוף הגרמני אוסוואלד שפנגלר {תאומים, אוויר}, העולם "כדבר כשלעצמו, הוא דעה קדומה." תפישת עולמו שללה לחלוטין את גישותיהם של ילידי האדמה מהוללים, כגון, קאנט {שור} או ניוטון {גדי}: "אמונתו של פיזיקאי או פילוסוף בכך שעולמו הוא אכן העולם כולו, מזכירה לנו את וודאותם של ילידים שכל האלים הם שחומי עור" [6]. בעיניו של שפנגלר ההיסטוריה – היא "פעולת החשיבה," ואילו "המציאות האמיתית היחידה הקיימת – זו המציאות התרבותית וההיסטורית." שפנגלר טען כי "לאו דווקא באמצעות הניסיון או הכוח, אלא באמצעות השמות והמספרים רוכשת ההבנה האנושית את שליטתה על העולם."
מעניין להשוות את יסודות האוויר והאדמה לאור תולדות השדה האלקטרומגנטי בפיזיקה. היסטוריונים של מדע שעקבו אחרי המחקרים של גאוס {שור, אדמה} ושל פאראדיי {בתולה, אדמה}, תהו, מדוע דווקא מקסוול {תאומים, אוויר}, ולא קודמיו הדגולים, הצליח לתאר את האור כגלים אלקטרומגנטיים. תשובתם נשמעה כלקוחה מתיאור היסודות באסטרולוגיה. לדברי אחד הביוגרפים של מקסוול, ויקטור קרצב, "להבדיל מקודמיו, אשר חשיבתם הייתה שבוייה במצגות ובדימויים גשמיים, מוחו של מקסוול הצליח להתנתק מן האדמה."
ניטשה {מאזנים, אוויר} קרא לעצמו שוכן האוויר. הוא, בדומה לשפנגלר, נטש את הרעיונות של יסוד האדמה. כפי שציין בשלאר, "האוויר אצל ניטשה – הוא חומר מוזר: חומר ללא תכונות גשמיות" [4]. גם מרטין היידגר {מאזנים, אוויר}, מאבות הפילוסופיה המודרנית, הכריז כי המרחב איננו מאוכלס על ידי הגופים הגשמיים, אלא "בכלים מופשטים, בסימנים, אשר יוצרים ספירה מיוחדת ואווירה מיוחדת של היחסים" [1]. מושגיו של היידגר הם מעבר לעולם של יש, "ובכך הוא הצליח לנטוש לגמרי את רעיון המרחב, המדמה את צורתם ומבניהם של דברים ממשיים." עולמו של היידגר השתחרר מחומריות, ולא היה זקוק עוד לגישה אמפירית. שלא כמו פואנקרה {שור, אדמה}, בחר היידגר להגדיר את המדע "כהתנהגות מסוימת של בני-אדם." בעולמו של היידגר "כל הגשמיות חייבת להתמוסס במשמעות," ואילו "המשמעות" בעיניו היא פרושי המילים [6].
ברגסון {מאזנים, אוויר}, המשיך בקו האווירי של המחשבה הערטילאית. בפרט, הזמן עבורו הוא התוצאה של מבנה שכלי: "ברגסון הצליח לבודד את היכולת של תפישת המרחב האחיד והריק כתכונה מיוחדת, אשר טבועה באנשים ומאפשרת להם לדמיין מרחב נטול איכויות" [1].
עולמו של המייסד של מדעי הטבע פרנסיס בייקון {דלי, אוויר} היה עולם שבו "ידע הוא כוח". הפילוסוף האוסטרי ארנסט מאך {דלי, אוויר} התרחק מהאמפיריציזם של האדמה, והגה את הרעיון של ניסוי מחשבתי. גאיידנקו כתבה: "מאך לא הכיר בשום דבר בטבע, פרט ממערכות היחסים ההדדיים בין דברים, כהמשך הלוגי הוציא מאך מכלל שימוש בפילוסופיה שלו את כל המושגים 'המטפיזיים', ובמיוחד את כל הרעיונות של חומר, כולל גם את האני האנושי" [6].
הרעיון של שלילת האני האנושי מופיע גם באמרת הכנף של מייסד ההרמנויטיקה הפילוסופית האנס גדמר {דלי, אוויר}: "המחבר הוא אלמנט כמעט מקרי. הטקסט שלו, מיד עם היווצרותו, מתחיל לחיות חיים עצמאיים ללא קשר עם יוצרו."
עבור ילידי יסוד האש, השקפת עולם, אשר שוללת את החוויה האישית, זרה מטבעם.

אש

במונחים של האש, מתקשרת המציאות עם הוויה, עם שמחת חיים, עם דחף חיים ועם אינטואיציה. כל אחד משלושת המזלות הקשורים ליסוד זה, מאופיינים בהתלהבות ובאינדיבידואליות. מילות מפתח עבור יסודות האש הן:
• טלה – אני קיים;
• אריה – אני רוצה;
• קשת – אני חודר למהות הרוחנית.
עולמה של האש – זה עולם הרוח, הרעיונות, המבט המעמיק, התובנות האינטואיטיביות. בפיזיקה המודרנית, גילוי הטבע הגלי של קרני רנטגן {טלה, אש} נזקף לזכותו של ויליאם לורנס בראג {טלה, אש}. הגילוי התרחש, כיאה להשראת האש, כהברקה רגעית. את הסיפור הזה הבאתי בפרוטרוט בתאומים שמימיים.
כאן אסתפק באזכור האינטואיציה של בראג, אשר אפשרה לו לתפוש מבעוד מועד את חשיבותה של הביולוגיה המולקולארית. תמיכתו בעבודות של מוריס וילקינס {קשת, אש}, ג'יימס ווטסון {טלה, אש} ופרנסיס קריק {תאומים, אוויר} הובילה לפענוח המבנה המולקולארי של ה- DNA.
במיתולוגיה היוונית גיבורי האש הם פרומתאוס, אשר גנב את הידע מן האלים ומסר אותו לבני אדם, ואמפדוקלס, אשר חדר לתוך המסתורין של ארבעת היסודות, התלהב מתשוקתו ונשרף בתוככי הר געש על מנת להימנות עם קהל האלים.
לדברי בשלאר, "האש מזוהה עם תחילתה הרשמית של האינדיבידואליות" והיא "הגורם הראשון של כל תופעה" [4]. בכתיבת השורות הללו, בשלאר לא היה מודע לצירוף מקרים כי אבי המוטו הקרטזיאני "אני קיים" היה דקארט {טלה, אש}, וכי אבי הפנומנולוגיה המודרנית היה הוסרל {טלה, אש}. נציין כי באסטרולוגיה, יסוד האש הוא תחילת מחזור החיים והיסוד הראשון בגלגל המזלות. עבור ילידי האש העולם הוא נטול ניסיון ארצי וחשיבה רציונאלית. קרל גוסטב יונג {אריה, אש} כתב: "האינדיבידואלי – זו המציאות היחידה." לדברי הוסרל, "ההתחלה היא התנסות טהורה, אשר עדיין שקועה בחוויה אילמת."
בצורתו הנמוכה ביותר יסוד האש מתבטא ב"אינסטינקטים" ובהעברת מידע בתאים חיים. בצורתו הגבוהה ביותר הוא פועל כ"אינטואיציה" או הברקות "מקריות". בסיפור התנ"כי אברהם אבינו נהג להגיע "במקרה" למקום הנכון ובעיתוי הנכון כדי לתקשר עם השליחים של האלוהים, ו"במקרה" הצליח להבחין בטבעם הרוחני המסתתר תחת דמותם האנושית.
בימי הביניים דקארט {טלה, אש} קיבל מידע אודות יסודות הגיאומטריה האנליטית מפיו של מלאך האמת, אשר הופיע כמה פעמים בחלומותיו. במאה העשרים, הוסרל ראה עצמו כממשיכו של דקארט.
יצוין כי הוסרל ראה את המדע באופן שונה מאוד הן מיליד האוויר מאך, והן מיליד האדמה פואנקרה. עבורו, "מדעי הטבע הם מדעי הרוח" [6].
אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר של המאה העשרים, קרל פופר {אריה, אש} חש במוגבלותה של המציאות האמפירית. הוא חשש כי "ניתן להתעלם מן העובדות או לשנותן על פי סקיצה רצויה כלשהי," וכי "אין בנמצא טיעון הגיוני בעבור מי שאיננו חפץ להתייחס לדבר בהיגיון." כך פילוסופיה התעשרה ברובד נוסף – ברצונות אישיים.
פופר גם האמין כי "עובדות כשלעצמן, באם אלה עובדות הטבע או עובדות היסטוריות, אינן יכולות להחליט עבורנו מהו היעד אליו אנחנו חותרים." אולי דווקא בגלל זה הפיזיקאי ג'. סינג {טלה, אש}, אמר פעם בכנס בינלאומי בתורת הכבידה: "כמספר האנשים העוסקים בתורת היחסות הכללית, כך מספרם של פירושיה" [6].
המילים האלה מזכירות את אזהרתו של המשורר הצרפתי פול אלואר {קשת, אש}, שנבחרה ע"י בשלאר כאפיגרף לפסיכואנליזה של אש: "אל לנו לדמיין את המציאות בדמותנו ובצורתנו".
השורה הזאת של אלואר הולמת גם את גישתו של הפילוסוף מיין דה ביראן {קשת, אש}, אשר נחשב למבקר העקבי של הסנסואליזם ולמטפיזיקאי הצרפתי השני בחשיבותו אחרי דקארט. מיין דה ביראן הפך לאבי הרוחניות הצרפתית, שבתפישתה המציאות אינה מצטמצמת לחומר {אדמה}, אלא נתפשת כרוח {אש}. בצרפת ממשיך דרכו של מיין דה ביראן היה ויקטור קוזן {קשת, אש}, וברוסיה – פיטר אסטפייב {קשת, אש}.
במאה העשרים התמזגו מטפיזיקה ופילוסופיה בעבודותיו של הפילוסוף הספרדי חוויאר סובירי {קשת, אש}. הגדרת הזמן, שניתנה ע"י סובירי, שונה בתכלית ממונחי האדמה או ממושגי האוויר:
"אבל מה זה הזמן הזה? הוא איננו זמן מהלכי הדברים, זמן העולם הממשי, כי אנחנו משאירים מחוץ לסוגריים את כל העולם הממשי כפי שהוא {אדמה}. אבל הוא גם איננו "משך" כבתפישתו של ברגסון {אויר}. ב'משך' יש משהו מפנימיותו של העולם – זה לא זמן אלא שטף {אוויר}. כלומר, זמן זה לא השטף סתם, אלא השטף 'המופשט' – זרימת השטף בעצמה. אך עבורנו גם ההגדרה הזאת איננה מספיקה…" [6].
ההגדרה הזאת מדגימה את מורכבות המשימות שבפניהם עומדים ילידי יסוד האש בניסיונם לתאר במילים את מה שנתפש במבטם "הרוחני" והמופשט.
אסיים באחד הפילוסופים הבולטים בעת החדשה, ברוך שפינוזה {קשת, אש}. ביחסו למהותו של האדם שפינוזה היה תמציתי כיאה ליסוד האש: "מהותו של האדם מתבטאת ברצונו." ועוד מדבריו של שפינוזה "פחד הוא תולדת חוסר האונים של הרוח."
"אש – היא הרוח, אבל היא איננה הנשמה" – יכול היה לפתוח בפולמוס עמו יליד המים, בשלאר. אבל הנשמה שייכת כבר ליסוד המים.

מים

במונחי המים המציאות מזוהה עם התכונות הנפשיות. מזלות המים מתאפיינים ברגישות גבוהה ובמיעוט ברציונליזם פרגמאטי. נציגה הבולט של פילוסופית החיים וילהלם דילתיי {עקרב, מים} כתב כי "האינטרסים של האנושות מופנים תמיד אל חיי הרגש." מילות מפתח עבור מזלות המים הן:
• סרטן – אני מרגיש;
• עקרב – אני יוצר;
• דגים – אני מאמין.
עולם המים – הוא העולם של שמחה ויגון, של מצבי רוח, דאגות, תקוות, פחדים ואמונה. הוא כה עדין שנותר כמעט מחוץ לטווח הראייה של ילידי האדמה. לדוגמה, הגל {בתולה, אדמה} סבר כי "האדם הוא אך ורק שורת מעשיו" ואי לכך "למושג הריק מתוכן דוגמת 'טוב למען טוב', אין כלל מקום במציאות החיים." הצהרות כאלה סותרות את אמונותיו של הפילוסוף הבריטי ג'ורג ברקלי {דגים, מים}, אשר "היה משוכנע בקיומה של המציאות המטפיזית – של החומר הרוחני ושל הנשמות התבוניות [6]. באשר למה שקרוי "החומרים הגשמיים," הם, על פי ברקלי, קיימים אך ורק בעיני הקולטים אותם, ורק הקולטים הם הבעלים היחידים של הממשות האמיתית.
כשדנים במים, חשוב להזכיר את בעיית המינוח. מתברר כי הפילוסופים עוקבים אחרי האופנה של התקופות ההיסטוריות בנלהבות לא פחותה מזו של מעצבים. כאשר אנו מדברים על עולמם הפנימי של בני אדם, אוצר הדימויים משתנה בהתאם לתקופה. מילים שנשמעות היום כשמות נרדפים, לעתים סימלו בעבר מושגים מנוגדים. אדגיש כי הפילוסופים של העבר השתמשו במילה "תחושה" במובן החושים הפיזיים בלבד, ואילו כיום תחושה נוטה יותר לסמל את המצבים הנפשיים ורגשות. בלועזית המצב עוד יותר סבוך, כי אין מילים מיוחדות ל"רגש" ול"חוש". ברוסית, שתיהן קרויות ""chuvstvo (feeling). בפילוסופיה יש חשיבות רבה לכל ניואנס. אך כיצד מבינים פילוסופים מסוימים את ההבדלים בין המילים שכל וחוכמה, נפש ונשמה, דמיון וחשיבה, רעיון ומחשבה? להלן רשימה חלקית של השימוש במילה "תחושה" בספרו של מולצ'אנוב:
"תחושת הבהירות, תחושת האיזון, תחושה של חום וקור, תחושה פיזית במובן של חמשת החושים, תחושת המרחב, תחושה חושנית, תחושה רגשית, תחושה הלא-מודעת, תחושה מודעת, תחושת הזמן, תחושת האשליה."
תחושת הערפיליות בכל הנוגע ליסוד המים עולה גם מתוך דבריו של בשלאר {סרטן, מים}: "בעזרת הפסיכואנליזה הצלחנו להגיע להבנת יסוד האש. ההגינות מחייבת להודות בכך שביחס למים לא הצלחנו להגיע לבהירות כזו" [4].
אבל האם זה אכן מוזר כי התיאור של המים איננו הגיוני או שיטתי לגמרי? אחרי הכול, עוד דילתיי {עקרב, מים} הכיר בכך כי "בתחומי חיי הרגש, עובדות לא מסוגלות להגיע לדרגת הדיוק הגבוהה."
הפילוסוף הגרמני גוטפריד לייבניץ {סרטן, מים} האמין כי העולם מורכב מאינסוף מונאדות, שהן חלקיקים קטנטנים ולא מוחשיים. לכל מונאדה שאיפות ותפישות מיוחדות לה. צורות קיום אלה דומות לאטומים רוחניים, אלמותיים, שאינם ניתנים לפירוק. לייבניץ קרא למונאדות רוחות, אם הן בנויות מתבונה, ונשמות, אם הן בנויות מרגש. התווספות אלמנט הנשמה הנצחית סיבכה עוד יותר את תמונת עולם המים. לדברי פול ולרי {עקרב, מים}, "האדם מורכב יותר, מורכב לאין ערוך ממחשבתו."
אצל דילתיי {עקרב, מים} תמונת העולם עברה שינויים נוספים, ואפילו הזמן קיבל תכונות אנושיות: "לזמן יש אופי שונה בהתאם למה שממלא אותו." ומי ממלא אותו? ממלא ויוצר אותו האדם [6].
נדגיש את ההבדלים העקרוניים בין יסודות המים והאוויר בעזרת הניתוח הפילוסופי של גאיידנקו: "על פי ברגסון {מאזנים, אוויר}, הזמן זורם בתוכנו, אבל לא בזכותנו; הוא זורם בנו כמו שהוא זורם בכל יצור אורגני אחר <…< . תפישתו של דילתיי {עקרב, מים} שונה בעליל. על פי מיטב הבנתו, אחד ממימדי הזמן, דהיינו העתיד, יכול להתקיים אך ורק עבור האדם" [6]. מרשים, עד כמה חזון הזמן של דילתיי מזכיר את פיוטי הזמן של המשורר סמואיל מרשק {עקרב, מים}:
הזמן נמתח: יודעים אנחנו.
וזה תלוי בעיקרו
בסוג התוכן שהחלטנו
לצקת אנו אל תוכו.
(תרגום ס. לוין)

רצונם של ילידי מזל עקרב ליצור הוא בלתי נדלה. אצל הפילוסוף ז'אן מארי גויו }עקרב, מים{ הזמן עצמו ניחן בתכונת היצירתיות; הזמן לדידו הוא אמן [1]. כל רגע הורגש ע"י גויו כיצור עוצמתי וחי. תורתו של גויו נתפשת כהמשך ישיר למוטו של עקרב: "אני יוצר".
ילידי המים מתקשים להביע במילים הארציות ובמונחים של העולם התלת-ממדי את עומק רגשותיהם. אולי זאת הייתה הסיבה שדווקא ילידי המים יזמו את היקום הארבעה-מימדי ולאחר מכן היקום הרב-ממדי? הפילוסוף הראשון שהגה ב-1891 את הרעיון של מרחב-זמן ארבעה-ממדי, היה גויו {עקרב, מים}[1]. בפיזיקה, רעיון הזמן כמימד רביעי ומדומה הועלה ע"י הנדריק לורנץ {סרטן, מים}. לאחר מכן המתמטיקאי הרמן מינקובסקי {סרטן, מים} ניסח את היסודות המתמטיים לאיחוד המרחב והזמן לרצף ארבעה-מימדי. בהמשך נכלל רעיון מרחב-זמן רב-ממדי בתורת היחסות של איינשטיין {דגים, מים}. תרמו לכך עבודותיהם של שני תאומים שמימיים – הרמן וייל ותיאודור קלוצה {עקרב, מים}[5].
ממשיך נועז של קבוצה זו היה הפיזיקאי האמריקאי יו אוורט {עקרב, מים}. יצירתיותו של אוורט אכן לא ידעה גבולות, והוא הגה את תורת הקוואנטים של עולמות מקבילים מרובים.
"ההיסטוריה – היא לא אחרת מאשר שיחזור מחשבות העבר בתודעתו של ההיסטוריון" – כתב הפילוסוף רובין קולינגווד {דגים, מים}. ריבוי העולמות שלו דמה לריבוי העולמות של אוורט.
רצון להחיות, להאניש את העולמות הדוממים והריקים של ילידי האדמה היה אופייני לילידי מזל דגים. הפילוסוף הצרפתי מוריס מרלו-פונטי {דגים, מים} הגה את הרעיון של מרחבים אנתרופולוגיים והקדיש תשומת לב מיוחדת לצורך בהכרה רגשית.
אסיים באמרת כנף של ארתור שופנהאואר {דגים, מים}:
"קיים בנו משהו חכם יותר מהראש. דווקא ברגעים החשובים, בצעדים העיקריים בחיינו, איננו מודרכים ע"י הבנה ברורה כיצד צריך לנהוג, אלא ע"י הדחף הפנימי שמגיע ממעמקי ישותנו."

האם ניתן להשלים בין היסודות?

לכל ארבעת היסודות קיימים חסידים, וזה טבעי. אבל מה לעשות, כאשר נוצרים פערים רעיוניים, מחשבתיים ורגשיים בין השקפות העולם של חסידי היסודות השונים?
מהו הזמן, אם
• לדקארט {אש} – הוא הפשטה, סוג של "דרך";
• לספנסר {אדמה} – הוא "רצף";
• לשפנגלר {אוויר} – הוא "הלך רוח" או "גורל";
• לגויו {מים} – הוא "אמן"?
כיצד להיות ולשמוח, אם לפי בשלאר "שמחת האדמה – הם שפע וכובד, שמחת המים – עצלנות ומנוחה; שמחת האש – אהבה ותשוקה; שמחת האוויר – חופש"?
מגוון הדעות אינו חייב בהכרח לגרום לוויכוחים. בעיות מתחילות, כאשר חסידי יסודות מסוימים מחליטים להתעלם מהשקפותיהם של חסידי יסודות אחרים או לשלול את זכות קיומן. ראינו כבר את ניסיונו של שפנגלר {תאומים, אוויר} לשים ללעג את עקרונות האדמה, או ניסיונו של הגל {בתולה, אדמה} להתעלם מעקרונות יסוד המים. ז'אן-ז'אק רוסו {סרטן, מים} בתורו התנגד לאוויר ולאש: "אני מעז לומר כי מצב של הגות מנוגד לטבע, וכי אדם הוגה אינו אלא חיה מושחתת."
ברגע בו הפילוסופים מתחילים להזדהות עם היסודות שלהם, הם מאבדים את עצמאותם המדעית, הופכים למעין שרתי אידיאולוגיה מוגבלת ופותחים במאבקים בין הזרמים השונים. לאור ההבדלים בין היסודות, מאבקים אלה מזכירים מחלוקת בין חוקרים, האם התפוח אותו הם חוקרים הוא אדום או מתוק. כל אחד יכול להגן בחירוף נפש על עמדתו ולשלול את צדקתו של השני, מבלי להבין כי שאלת הויכוח היא לא במקומה.
במטרה לפתח תודעה שלמה יותר, רצוי להבין כי קשר בין היסודות מזכיר את הקשרים שבין הקטבים המגנטיים. כפי שלא ניתן להפריד בדרכים מכאניות בין קטבים מגנטיים, כך לא ניתן להתעלם מיסוד אחד לטובת היסודות האחרים. ניתן היה להימנע ממחלוקות רבות אילו הפילוסופים היו מודעים לכך. איינשטיין כתב על כך כאשר מתח ביקורת על מאך, אשר סירב לקבל את תורת היחסות, על אף שהיה אחד ממפלסי דרכה:
"זו דוגמה מעניינת כיצד דעות קדומות בפילוסופיות מונעות מלהגיע לניתוח נכון של העובדות, אפילו אצל מדענים בעלי חשיבה אמיצה ואינטואיציה מפותחת. אמונה טפלה, שנשתמרה עד היום, טמונה בטענה, שהעובדות כשלעצמן, וללא שום מבנה תיאורטי, מסוגלות וחייבות להוביל לתובנות מדעיות. הונאה עצמית זו אפשרית רק משום שלא קל לתפוש, כי אפילו המושגים שבזכות השימוש והאמינות שלהם נראים לנו כקשורים באופן בלתי אמצעי לחומר האמפירי, נבחרו למעשה באופן שרירותי" [6].
כיצד באמת נבחרים מושגי היסוד שלנו? האם הבחירה היא מקרית, או, כפי שטען בשלאר, היא משקפת את התכונות המולדות שלנו? נביא את הדוגמה הבאה: המונחים הבסיסיים של ניוטון {גדי, אדמה} סתרו את מונחיהם של דקארט, הויגנס, אוילר או לפלס (כל הארבעה הם ילידי טלה, אש) ; הם לא נתקבלו על ידי לייבניץ {סרטן, מים}, ונשללו על ידי מאך {דלי, מים}. "לבסוף מאך וויתר לגמרי על התפישה הגשמית של החומר, האופיינית לניוטון, ובכך מאך יצר תנאים לסוג חדש של האונטולוגיות היחסיות, ובהן היחסים המופשטים {אוויר} נועדו להחליף את הדברים, הדומם, והחומר {אדמה}" [6].
אנו עדים כי פעם אחר פעם מתלקחות מחלוקות מתלהמות בין תומכי ארבעה היסודות. על רקע זה, חשוב ללמוד משני ילידי מזל מאזניים – הפילוסוף הצרפתי אלפרד פוליה ואחד מאבות הפיזיקה מודרנית, נילס בוהר. שניהם ידועים בעיקר בזכות נאמנותם למוטו של מזל מאזניים "אני מאזן, אני משלים". במטפיזיקה שלו ניסה פוליה להשלים בין הגישות הסותרות לכאורה באמצעות "שיטת הפיוס", אשר הזכירה במהותה את עיקרון ההתאמה של נילס בוהר – עיקרון שנועד לגשר בין הפערים הבלתי ניתנים לגישור בין המכאניקה הקלאסית והקוונטים. על פי בוהר, תיאור מלא של תופעות פיזיקאליות מצריך שימוש בשתי מערכות נתונים שונות זו מזו במושגים הקלאסיים, אך משלימות זו את זו במושגים הקוונטיים.
כולי תקווה כי במוקדם או במאוחר נלמד להשלים בין הדימויים המגוונים ולשמוע בהם את מוזיקת הספירות עליונות. לב רגיש ודמיון פורה יעזרו לפילוסופים להשלים עם העובדה שהיסוד הדומיננטי במפה שלהם לעולם לא יהפוך לבלעדי. חשיבה אסטרולוגית תעזור לנו לבטא את עצמנו במספר דרכים ורבדים. כפי שתפוח יכול להיות גם אדום וגם עסיסי, כך "הזמן המוכלל" עשוי להתבטא באופן שונה ברובדי חיים שונים: כ-"שיטה" ברובד האש, כ"סידור" ברובד האדמה, כ"הלך-רוח" ברובד האוויר וכ"הרגשה" ברובד המים [2].

פילוסופיה לאור שעון הפניקס

דילתיי {עקרב, מים} העריך יותר מכל את "היכולת להיות מעורבים רגשית במצבים הנפשיים של אנשים אחרים." עם זאת, העיסוק ברגשות לא התבצע בעבר על ידי ניוטון או בוהר, והוא לא קיים עדיין בפיזיקה המודרנית.
היסטוריונים של הפילוסופיה התפעלו מהשינויים הדראסטיים, אשר התרחשו במחשבת המאה ה-20. בשנים 1900-1885 נולדו פילוסופים ומדענים רבים, אשר שברו את הפרדיגמות הישנות. המדע עבר ממספרים ממשיים לאופרטורים קוונטיים, מהפיזיקה הקלאסית לפיזיקת הקוונטים. מושגי המרחב והזמן השתנו, ומושג החיים הפך "לאלפא ואומגה של המחשבה הפילוסופית" [6].
בספרי שעון הפניקס גיליתי כי קיימת זיקה בין התפתחות מחזורית של התרבות העולמית לבין מחזוריות נפטון-פלוטו, היא "שנת הפניקס" האורכת כ-493 שנה [7]. בניתי מודל של שעון קוסמי והתברר כי בשנים 1900-1885 התרחש מולד הפניקס (הצמידות של נפטון ופלוטו) במזל תאומים. במודל זה קיים אלמנט זמן מחזורי, אשר מתבטא בתדירות קבועה של מולדי הפניקס. מאידך גיסא, יש בו גם סממנים של "חץ הזמן": מאחר ונקודת הצמידות של נפטון ופלוטו נעה באיטיות במישור המלקה, בכל סימן וסימן מתקיימות בזו אחר זו סדרות של כחמישה מולדי הפניקס וכך נוצר מחזור-על בן 29600 שנים.
נמצא כי ילידי כל מולד הפניקס הם דורות של אנשים יצירתיים במיוחד, אשר באו לבשר פרדיגמות חדשות. שינויים דרמטיים במיוחד התקיימו במעברי מולד הפניקס לסימן הבא, והם התאפיינו בהופעתו של "זן אנושי חדש":
• בשנת 3600 לפנה"ס במולד הפניקס הראשון בטלה הופיעו אנשים בעלי מודעות היסטורית, אשר המציאו את הכתב.
• מולד הפניקס הראשון בשור, בשנת1071 לפנה"ס, מתקשר לראשית ההיסטוריה של אנשים בשר ודם שבאו במקום אלים או יצורים מיתולוגיים.
• בשנת 1398 במולד הפניקס הראשון בתאומים נולד האדם "הרציונאלי" של העידן המודרני – הומניסט וחוקר טבע.
• מולד הפניקס הראשון בסרטן {מים} צפוי בעוד כ-2000 שנים. ב-2000 השנים הקרובות נמשיך להרוות את הצימאון לידע ולשכלל את החשיבה והתקשורת. לקראת תחילת מולד הפניקס הראשון בסרטן, נתקרב למעבר מהאדם החושב לאנושות המרגישה.
מים – זורמים ושקופים, או עכורים כמו ביצה טובענית. מים מרווים ומחיים או מים עומדים וממיתים. מה הם יסמלו במשך השנים הבאות?
כעת לאחר מולד הפניקס השני בתאומים. נראה כי בטרם נלמד להרגיש, נצטרך להכיר בצורך להפוך לרגישים ולאנושיים.
בשלאר בחר כאפיגרף לחלומות ומים את אחת משורותיו של המשורר הצרפתי מלרמה {דגים, מים}: "נעזור להידרה לנקז את הערפל שלה." האם בכוחו של המאמר הזה להפיג ולו במקצת את הערפל סביב סוגית הגדרות הזמן או חידת הרגשות? כתשובה על כך עלו בזיכרוני מילותיו של קולינגווד {דגים, מים}: "ועם זאת הרגשתי כאילו מורם במקצת הצעיף, אשר מגלה לי את גורלי."
אזכיר כי אצל פילוסוף האוויר שפנגלר אחת המילים הנרדפות של המילה "זמן" הייתה המילה "גורל". קולינגווד מציע להיעזר ברגשות של יסוד המים, לצאת ממגבלות העולם החומרי של האדמה, להרים במקצת את הצעיף של עולם הרוח של האש ולבסוף להבין את עקרונות הגורל של האוויר. אולי בשנת הפניקס הראשונה בסרטן תהפוך סינתזה זאת לדרך תפישת העולם המקובלת.

נספח: סימני הזודיאק

1. טלה – "אני קיים." סימן ראשון השייך לאש. התחלת ההתחלות. הרוח מפיחה חיים באדם הנוצר ומופיעים בו תודעה עצמית ורצון לחיות. נציגים בולטים: דקארט, הוסרל, הובס.
אמרות כנף:
הוסרל: "אי-קיום הוא רק אחד מהאופנים של הקיום בכללותו."
2. שור – "יש לי." האדם מבצע ספירת מלאי ובדיקת כלים העומדים לרשותו.
נציגים בולטים: קאנט, יום. פיכטה, ספנסר, מרקס, וינדלבנד, ויטגנשטיין.
אמרות כנף:
ספנסר: "מכל הבחינות חשוב יותר ללמוד את משמעותה של המציאות מאשר ללמוד משמעותן של מילים."
3. תאומים – "אני חושב." האדם בחן את נכסיו ועתה הוא מתחיל להעניק שמות לכל חפץ. נציגים בולטים: פסקל, סארטר, שפנגלר.
אמרות כנף:
פסקל: "כל מהותו של בן אדם במחשבתו."
4. סרטן – "אני מרגיש." שלב של הופעת חמלה. נציגים בולטים: לייבניץ, ז'אן ז'אק רוסו, הרמן כהן.
אמרות כנף:
רוסו: "משמעות ומהות החיים טמונים ברגש."
5. אריה – "אני רוצה." סימן האש השני. האדם מתחיל להכיר בקיומם של אנשים אחרים מלבדו. הוא לומד לתאם את רצונותיו עם רצונות האחרים. נציגים בולטים: וונדט, יונג. קסירר, פופר.
אמרות כנף:
פופר: "ניתן להשיג אישושים כמעט לכל תיאוריה, אם רק חפצים בכך."
6. בתולה – "אני מנתח, אני ממיין. " מזל האדמה השני. אדם מתחיל לנתח את כל החומר. נציגים בולטים: לוק, גתה, הרדר, הגל, מק-טאגארט, פירס.
אמרות כנף:
לוק: "הכרתו של האדם איננה יכולה להגיע אל מעבר לשדה התנסותה."
7. מאזניים – "אני שוקל, אני מאזן." לאחר ניתוח אמצעים העומדים לרשותה, האדם לומד לבנות מערכות יחסים. נציגים בולטים: ניטשה, היידגר, ברגסון, ארנדט, מינטו, פוקו, פוליה, בולצאנו, רייכנבך.
אמרות כנף:
ניטשה: "בחלומי <…> החזקתי מאזניים, ושקלתי את כל העולם."
8. עקרב – "אני יוצר." אדם שקל ואיזן את הכול, ועתה הוא מרגיש דחף ליצור עולמות חדשים. נציגים בולטים: דילתיי, קאמי, גויו, ואלרי.
אמרות כנף:
קאמי: "ליצור משמעו לחיות פעמיים."
9. קשת – " אני רואה את הנסתר." זה סימן האש האחרון. האדם מתחיל לגלות עקרונות הקיום הרוחני. נציגים בולטים: שפינוזה, מיין דה בירן, אויגן, סובירי, אנגלס.
אמרות כנף:
סובירי: "אנחנו משאירים מחוץ לסוגריים את כל העולם הממשי כפי שהוא."
10. גדי – "אני מועיל." בשלב זה, האדם לומד להשתמש בניסיון שרכש כדי לשלוט בפרויקטים מורכבים, בין אם הם בתחומים חברתיים, או טכנולוגיים. נציגים בולטים: קפלר, ניוטון, ברנטנו, ג'יימס, ריינה, אדינגטון.
אמרות כנף:
קפלר: "הו אדם! גלה נא את כוחות השמים."
11. דלי – "אני יודע." עולם חדש בנוי. עלינו לנסח את חוקיו באמצעות שפה בהירה. נציגים בולטים: בייקון, שלינג, גדמר, וייטהד.
אמרות כנף:
בייקון: "האדם הוא סך הכול של ידיעותיו."
12. דגים – "אני מאמין." מחזור החיים מגיע לסיומו. נותר השלב האחרון, אך אולי הוא השלב המכריע – לטפח את הנשמה. נציגים בולטים: ברקלי, קופרניקוס, גלילאו, שופנהאואר, איינשטיין, מרלו-פונטי, קולינגווד. יאספרס, ריקר.
אמרות כנף:
ריקר: "זה, מה שאני מאמין בו, הוא גם זה, שבאמצעותו אני מאמין, וגם זה שמעניק את אמונתי."

מקורות:
1. Молчанов В. Феномен пространства и происхождение времени. – М.: Академический проект, 2015.
2. Levin E. "Time for Poetry in the Model of the Clock of the Phoenix" // Proceedings of the International Symposium IAEA. Yekaterinburg, 2015, pp. 20-25.
3. I. M. Hickey, Astrology, a Cosmic Science, USA, CRCS Pub., 1992.
4. Башляр Г. Грезы о воздухе.– М.: Изд-во гуманитарной лит-ры, 1999; Вода и грезы. М.: Изд-во гуманитарной лит-ры, 1998; Психоанализ огня. – М.: “Прогресс”, 1993; Земля и грезы воли. М.: Изд-во гуманитарной лит-ры, 2000; Земля и грезы о покое. М.: Изд-во гуманитарной лит-ры, 2001.
5. לוין אליזבטה, תאומים שמימיים, השראה, 2009.
6. Гайденко П. Время. Длительность. Вечность. – М.: Прогресс, 2006.
7. לוין אליזבטה. שעון הפניקס. משכל, אסטרולוג, 2014.

ד"ר אליזבטה לוין

מחקריה הרבים של ד"ר אליזבטה לוין - סופרת ופיזיקאית בעלת תואר שלישי מטעם הפקולטה להנדסת חומרים בטכניון - נפרסו על פני כ-20 שנה. תוצאות הביניים שלהם פורסמו בספרים "תאומים שמימיים", "שעון הפניקס" ו-"מרחב-זמן במערכות ביולוגיות מפותחות". ממצאי המחקר מגלים חוקיות קוסמית מפתיעה, אשר גלומה בשעון שמימי המתאם בין מחזוריות כוכבי הלכת המרוחקים לבין שלבי ההתפתחותשל החברה האנושית .
בנוסף לחקר הזמן,מנחה ד"ר אליזבטה לויןפינה קבועה ברדיו ומרצה בפורומים שונים ב-3 שפות (בעברית, ברוסית ובאנגלית).

"אני מאמין" של ד"ר לוין :
"גילוי חוקי הכבידה של ניוטון לא כבל אותנו אל האדמה, אלא פתח צוהר לטיסות בחלל. כך גם הבנת חוקי הזמן המוכלל תשחרר אותנו מכבלי תפיסת הגורל העיוור."
על המחזוריות ועל שעון הפניקס, על פורטוגל ועל אפקט התאומים השמימיים - ראיון עם לאה שקלאר
https://www.youtube.com/watch?v=CfQswGJHk6Q

מידע נוסף על הספרים של ד"ר לוין:
שעון הפניקס:
http://www.ybook.co.il/the_phoenix_clock

תאומים שמימיים
http://lizalevin.hut2.ru/heb.htm
https://independent.academia.edu/LevinElizabetha/Books