Apocatastasis  [שחזור; שיקום, השבה למצב המקורי]
  המילה היוונית   "אפוקטסטזיס" היא מילה רבת משמעויות. השימוש הראשון הידוע שלה הוא מכתביו של אריסטו (Magna Moralia) מן המאה הרביעית לפנה”ס,  ובהם הוא משתמש בה בהתייחסו לשיקום של ישות והבאתה למצבה המקורי או הטבעי. לאחר מכן, קיבלה מילה זו משמעויות רבות בתוך הקשרים קוסמולוגיים ואסטרולוגיים, וסופחה לרעיונות גנוסטיים ותאולוגיים רבים, בעיקר כדי לתאר את המחזורים הגדולים שבהם העולם חוזר למצבו המקורי. אפלטון השתמש בפועל דומה כדי לתאר עיקרון של החלמה של אדם חולה: המחלה היא המצב החריג וההחלמה ממנה היא החידוש והחזרה למצב הטבעי והמאוזן של הגוף והנפש.
השימוש שלי במילה זו בא לזמן את כל המשמעויות האלה ביחד כדי לתאר את ההשבה והשיקום המחודש של הידע העתיק המכונה אסטרולוגיה למצבו ה"טבעי".

עדיין מפתיע אותי להיווכח שחלק כה גדול מהקהילה האסטרולוגית בעולם ובארץ לא מודע לעובדה שהאסטרולוגיה עוברת בתקופה זו מהפכה היסטורית. במילה מהפכה איני מתכוון לכל הגילויים והתוספות החדשות אשר מאפיינות את התקופה, או לעובדה שהאסטרולוגיה הופכת עם הזמן למקובלת יותר, אלא לגילויים חדשים אמנם שהם למעשה מאוד מאוד ישנים…

תחיות מחודשות

"האסטרולוגיה הייתה חולה, אך לא גוססת. שקטה, אך לא מובסת.
מוכה על ידי דיבה והשמצה, כבולה על ידי בורות, מוכפשת על ידי מרמה,
נמעכת על ידי  דעה קדומה, אך הבט!, היא חיה ונעה והנה היא מתרוממת מחדש…"
– 
זאדיקיאל,  קולם של הכוכבים, 1851.

לאורך ההיסטוריה קיבלה האסטרולוגיה אופי דומה לפיניקס המיתולוגי, עוף החול אשר מכלה את עצמו באש וקם חזרה לתחייה מן האפר.
לאסטרולוגיה היו לא מעט תחיות מחודשות במשך השנים ובמעבר בין התרבויות השונות שאימצו אותה. כל אימת שהיה נדמה כאילו היא מתה ועברה מן העולם, פתאום מתוך האפר היא צצה מחדש בתנופה אדירה.

האסטרולוגיה ההלניסטית

הזמן שבו האסטרולוגיה, כפי שאנו מכירים אותה, נוסדה במערב (פחות או יותר סביב 200 לפנה“ס) ואומצה על ידי היוונים נחשב זמן של תחייה מחודשת אדירה לא רק של האסטרולוגיה, אלא גם של סוגים רבים של ידע עתיק שנבע בעיקר מהתרבות המצרית והבבלית.

בתקופה זו נעשו פיתוחים מהותיים וסינתזה אדירה של רעיונות פילוסופיים וקוסמולוגיים, שחלקם נדדו מתרבויות קודמות, והיה שיח פורה של מלומדים וחוקרים מטווח רחב של עיסוקים ומכל קצוות תבל. שיח זה הגיע לשיאו ביצירה של הספרייה המפורסמת באלכסנדריה, אשר שימשה מרכז יוצא דופן לקהילה אדירה של מלומדים.

"תחייה" זו מאופיינת בכך שהיוונים לקחו את שרידיה של החכמה העתיקה שנשתמרה באזור בשתי ידיים, ליטשו אותם והשתיתו אותם באופן מאורגן ושיטתי על בסיס עקרונות לוגיים, גאומטריים ומתמטיים,  שהיו בעיניהם השתקפות של חוק וסדר קוסמי. ההכלאה של מודלים אסטרונומיים ואסטרולוגיים של התרבות הבבלית המפותחת עם מודלים בעלי דגשים שונים במקצת של התרבות המצרית, דרך "צוואר הבקבוק" של החשיבה היוונית המדעית והפילוסופית, יצרה את הגוף המחודש של האסטרולוגיה, בתוספת דגשים ומרכיבים שלא היו קיימים קודם לכן (חישוב האופק, החלוקה ל-8 ו-12 בתים, שיטות שליטה, אספקטים, "חלקים" ועוד..)

מבחינה היסטורית קשה מאוד להוכיח אם האסטרולוגיה החדשה הזאת נוצרה באמת בתקופת "התחייה", או שהיא אסטרולוגיה שנשתמרה במעגליים סודיים ורק נחשפה לעולם באותו הזמן.

ההוכחה היא כנראה במבנה השיטתי שלה, שניכר כי נגזר מעקרונות לוגיים אשר מבוססים על מודל מטפיזי קוסמולוגי ולא רק על התבוננות ארוכת שנים כפי שרוב ההיסטוריונים טוענים.
ומכאן החשיבות הגדולה של הבנת העקרונות המהותיים של השפה, אשר מכוונים לא רק ליישומים של השפה האסטרולוגית עצמה, אלא גם לאופי המבנה הפנימי של היקום – ההיררכיה של התהוותו והסדר ההרמוני שעליו מושתתים חוקיו. (המילה היוונית קוסמוס פירושה סדר יפה).
זהו רעיון מנחה להבנה עמוקה של השפה האסטרולוגית, אשר עליו אפרט בהמשך: מודל השפה האסטרולוגית הוא פועל יוצא ותוצר של הבנה מהותית של חוקי היקום. רק לאחר ביסוס של עקרונות אוניברסליים טהורים והבנתם בקונטקסט רחב וכולל כמבנה נוצרה התשתית המטפיזית שמתוכה נגזרו כל הרעיונות האסטרולוגיים, כביטוי פעיל ויישומי של מבנה זה.

בכל מקרה, תקופה זו היא אולי מהחשובות אם לא החשובה ביותר בהתפתחות של האסטרולוגיה. היא נחשבת לתקופת הייסוד של האסטרולוגיה "ההורוסקופית"(1), שהייתה חלק מקורפוס שלם שנקרא הקורפוס ההרמטי (גוף הידע המיוחס לאל הרמס), שכלל ידע אלכימי, מגי, סוגים של רפואה, כתבים פילוסופיים ועוד. מכל אלה לאסטרולוגיה היה מקום של מלכות והיא היוותה את מפתח הזהב להבנתם.

האסטרולוגיה של ימי הביניים

כמעט אלף שנה לאחר מכן, בימי הביניים, זוכה האסטרולוגיה שוב לתחייה מחודשת כאשר הערבים מאמצים אותה. זאת לאחר הנפילה של האימפריה הרומית והאיסור על העיסוק האסטרולוגי בעקבות הצנזורה הנוצרית שכבר שררה במערב.

במאה השביעית לספירה כבשו הערבים את האזור, וכמו היוונים אימצו את הידע שהתפתח שם. הם תרגמו בקנאות את כל הכתבים האסטרולוגיים, המדעיים והפילוסופיים והיללו בעיקר את אריסטו ואת תלמי. הערבים אחראים להמון פיתוחים מעניינים באסטרולוגיה (גם באלכימיה ובמגיה), בעיקר בתוספת של מרכיבים לאבחונים ספציפיים, תוספת אדירה של מרכיבים היפותטיים הנגזרים מחישובים מתמטיים וגאומטריים (מה שקיבל את הכינוי " נקודות ערביות", אך בעצם נבנה על דוקטרינה עתיקה בשם "החלקים ההרמטיים"). הערבים פיתחו את רעיון ה"טווח ההיקפי" (ORB) שהוא שונה ומורכב יותר מן הרעיון המודרני. הם בעיקר שמו דגש גדול על פיתוח טכניקות של "מפות ייעוץ", מה שהפך להיות, כנראה, ההתחלה של האסטרולוגיה ההוררית (בעיקר בהשראת כתביו של " דורטאיוס הצידוני", אסטרולוג הלניסטי מהמאה הראשונה לפנה"ס)

הערבים השתמשו באסטרולוגיה כמעט לכל דבר: פירוש חלומות, קריאת מחשבות, חניכה של ערים ויוזמות פוליטיות, אדריכלות, רפואה ומגיה. אבל בראש וראשונה, כמו קודמיהם, הם שילבו אותה עם הפילוסופיה ועם תורת המטפיזיקה שלהם, ונטעו בה את הרעיונות ההיררכיים של מבנה היקום ומהות הנשמה. תמות אלו חלחלו עמוק למסורות האזוטריות של האסלאם ובעיקר לסופיזם, כפי שאפשר לראות בכתביו של אבן ערבי הפילוסוף הסופי הגדול. הזרם האסטרולוגי של תקופה זו (700– 1400) נחשב האסטרולוגיה של ימי הביניים, על אף שגם האסטרולוגיה המאוחרת יותר, במאות ה- 16 וה-17 , נחשבת לאותה הגברת בשינויים קטנים של האדרת.

אסטרולוגיה בתקופת הרנסנס

בזכות הערבים ששימרו ופיתחו את הידע העתיק בזמן שהמערב היה תחת התקופה החשוכה של ימי הביניים, זכתה האסטרולוגיה ללידה מחודשת במערב בתקופת הרנסנס. תרומה נכבדה תרמו כתביו ותרגומיו של מרסלו פיצ‘ינו אשר נתמך על ידי משפחת מדיצ’י (קוסימו דה מדיצ’י), ולכן יכול היה להקדיש את רוב זמנו לעבודת תרגום טרחנית של חלקים גדולים מהקורפוס ההרמטי והפילוסופיה של אפלטון. פיצ’ינו הוא דמות מפתח חשובה לא רק מפני שכמעט לבדו הציל ועורר את הידע משינה רבת שנים במערב, אך גם בזכות היותו אחראי לשינויים בתפיסה האסטרולוגית שהכינו את הדרך לאסטרולוגיה ההומניסטית של זמננו.

לאחר מכן, תחייה זו קיבלה תאוצה בזכות המצאת הדפוס ואופיינה במודלים אסטרולוגיים מחודשים, חלקם שכלול של השפה וחלקם, למרבה הצער, נעשו כנראה מתוך חוסר הבנה מהותית של חלק מן המרכיבים. אך בכל מקרה הייתה זו התעוררות חדשה שייצגה חשיבה מחודשת על עקרונות אסטרולוגיים ואינטגרציה מחודשת עם הרפואה ושלל תחומים אחרים. אחד המאפיינים הבולטים של התקופה היה בשימושים האסטרולוגיים שלה, יחד עם המגיה, התאורגיה והאלכימיה אשר הורישו הערבים והיוונים, לא רק לכישוף ויצירת קמעות אלא גם להתעלות וחיזוק החיבור עם הרוח.
המילה " רנסנס"  – פירושה לידה מחודשת, ועל אף שלידה זו השתקפה בהרבה תחומים בתרבות, באמנות ובמדע, במרכזה עמדה התחייה המחודשת של כתבי הידע העתיק מהעת הקלסית.

לא עבר זמן רב עד שהפיתוחים המדעיים שהגיעו עם עידן ה"נאורות" הקשו מאוד על קיומה של האסטרולוגיה. האסטרולוגיה זכתה למפלה קשה כאשר התפרסמו גילוייו של קופרניקוס לגבי האופי ההליוצנטרי של מערכת השמש, שגרמו למודל הגאוצנטרי של פתולמיאוס להיזרק לפח. היה זה שינוי פרדיגמה כה חזק שבן-לילה עברה האסטרולוגיה ממדע מקובל ומוערך לדרגת פסידו-מדע של שרלטנים. זאת למרות שקופרניקוס עצמו ומדענים גדולים שהמשיכו בדרכו, כמו טיכו ברהה, יוהן קפלר ואפילו אייזיק ניוטון, עסקו באסטרולוגיה ואף פיתחו אותה (קפלר, למשל, אחראי להצגת האספקטים המינוריים לאסטרולוגיה).

הפופולריות של האסטרולוגיה צנחה, ועל אף שהיו עדיין רבים שעסקו בה היא ירדה מגדולתה ונאלצה להסתתר מאחורי הקלעים. המגמה של תקופה זו באירופה הייתה, בעיקר, "לטהר"  את האסטרולוגיה מה"השחתה"  של ההשפעה הערבית ולנסות להחזיר עטרה ליושנה.
במשך המאות ה-16– 18 הרבה אסטרולוגים אנגלים, צרפתים ואיטלקים ניסו לבסס מחדש את מקומה של האסטרולוגיה, אך ההצלחה הייתה חלקית מאוד. כפי שניכר מכתביהם, לא היו בידיהם מקורות רבים לעבוד אתם; רוב המקורות היו מאוחרים מאוד, ומהתקופה הקלסית הם הסתמכו בעיקר על תלמי, שהרי ספריו נשתמרו והיו נפוצים יחסית.

אסטרולוגיה המודרנית – הומניסטית

וכך לפני כמאתיים שנה לערך החלה לצוף מחדש האסטרולוגיה במחוזותינו מתוך תבנית מחודשת המקשרת אותה עם צרכי התקופה. ההתעוררות החלה בשלהי המאה ה-18 בעיקר באנגליה, זו הייתה התקופה של ספריאל וזאדיאקל (לא שמותיהם האמתיים) שיצרו לוחות שנה אסטרולוגיים שהיו מאוד פופולאריים. מאוחר יותר הגל הספיריטואליסיטי באירופה הביא אתו עניין מחודש במדעים הנסתרים. החברה התאוסופית בראשות מאדאם בלבצקי מילאה תפקיד חשוב בחזרה למסורת; אסטרולוגים כמו אלן ליאו ואחריו צ’רלס קרטר וכמובן דיין רודיאר הנחו את הגל החדש – הגל ההומניסטי של האסטרולוגיה.
התאוריה החדשה על נפש האדם שפיתחו זיגמונד פרויד ואחריו קרל יונג והנהירה הגדולה לגילוי ומודעות עצמית, קידמו את הכלי האסטרולוגי ככלי ניתוח פסיכולוגי המאפשר הצצה לדינמיקה של הנפש ולארכיטיפים השוכנים בתת-מודע הקולקטיבי. אך בגלל ה"בגרות" היחסית של רעיון האגו (מאז דקרט) והשלילה של מודלים דטרמיניסטיים של אמונה, השתדלו האסטרולוגים של הגל החדש לנער את הגישות שהם חשו כי הם "ישנות ולא רלוונטיות", מהאסטרולוגיה וליצור מודל מחודש אשר מחזיר לאדם את האחריות על גורלו.

כאן חשוב לציין כי המחדשים המודרניים לא היו לגמרי מעורים בדקויות ובתוכן הפילוסופי של האסטרולוגיה העתיקה, בעיקר מכיוון שחלק גדול מהכתבים העתיקים לא היו זמינים עבורם, והם עשו לה עוול גדול בהצגתה כאסטרולוגיה דטרמיניסטית אשר ממוקדת רק בנסיבות ולא בנפש. הנחות אלה הן שטחיות ולא מדויקות, אך זהו הרושם שהתקבל ממעט המקורות שהיו נפוצים. לאסטרולוגיה העתיקה היו רעיונות מאוד מורכבים ועדינים לגבי גורל ובחירה, ורובדי הנפש והנשמה.
חשוב גם לציין שהמגמה של פיצ’ינו כמוליך המסורת האסטרולוגית למערב מחדש, הייתה הומניסטית ביסודה והשתמשה בכל מיני כלים ואף סוגים של מגיה, כדי "לקחת את הגורל לידיים" ולנווט במודע יחד עם ההשפעות האסטרולוגיות. דברים דומים היו קיימים משחר המסורת, ורעיונות של תמרון, בחירה וניצול נכון של הגאות והשפל של המחזורים האסטרולוגיים הם לא רעיונות מודרניים.

ההיסטוריה של התפתחות האסטרולוגיה המודרנית מהמאה ה-18 ועד היום מעניינית ומורכבת. הפיצול האדיר של זרמים, פרספקטיבות ושימושים, האסכולות שהתפתחו במקביל במקומות שונים בעולם, הוספת הכוכבים החיצוניים ועוד אין ספור גופים שמימיים פיזיים והיפותטיים ועוד ועוד – כל אלה נושאים את האופי של התקופה.
בעיסוק האסטרולוגי השתקף הדחף של האדם המודרני לחדש, להמציא ולפתח. התרומה של הטכנולוגיה הממוחשבת למחקר האסטרולוגי והגילויים החדשים היו מאוד מפרים ונוצרה הרגשה של ריבוי וגיוון גדול, אך ניכר כי באופנים מסוימים התפתחות זאת הייתה בעיקר לרוחב והתבטאה בהערמה של עוד ועוד גישות, טכניקות ומרכיבים, תוך הזנחה מסוימת של התפתחות לעומק השפה ומרכיביה וחתירה להבנה מהותית של עקרונותיה המקוריים. חלק גדול מהזרמים האסטרולוגיים של ימינו סובלים מהפשטה, חוסר בהירות וחוסר הבנה יסודית של עקרונות מנחים ומובנים בשלד הפנימי של השפה. ועל אף התרומה האדירה של הפרספקטיבה המודרנית בהבנת המאפיינים הנפשיים שמשתקפים דרך האסטרולוגיה והגישות השונות לשימוש מודע ומעצים של ידע זה, בולט היעדרה של תשתית קוסמולוגית ופילוסופית שלמה כבסיס להנחת יסודות השפה.  חיסרון זה הוא בבחינת תעודת עניות מרכזית לאסטרולוגיה של תקופתינו.

בפועל, המודל הנפוץ ביותר המשמש כתשתית והנחת יסוד פילוסופית לאסטרולוגיה המודרנית, זהו המודל הפסיכולוגי שהתפתח במאה האחרונה. אך על אף שעקרונותיו מהדהדים יפה ומגשרים הרבה רעיונות ותפיסות לגבי נפש האדם עם האסטרולוגיה, זהו לא מודל יציב לשפה כשלעצמה, מכיוון שהוא לא מאפשר הפרטה של עקרונות היסוד שעליהם מבוססת השפה בבסיסה. אמנם למודל הפסיכולוגי תובנות עוצמתיות ושפה מועדנת מאוד לגבי דפוסי הנפש השונים, אך הוא עושה עבודה חלקית בלהכיל את כל מה שאסטרולוגיה מייצגת באמת, מעבר לזה שגם לפסיכולוגיה עצמה יש עשרות זרמים, תאוריות ופרספקטיבות מנוגדות וחסר בה עדיין אחדות ושלמות רעיונית מקיפה.

ובהקשר הקוסמולוגי, על אף שהקוסמולוגיה אמורה להיות בפועל "הלימוד של המבנה או הסדר של היקום" במהותו, לימודי הקוסמולוגיה המודרניים הם כיום חלק מתחום האסטרופיסיקה והם מושתתים על מודלים מדעיים מכאניסטיים שלא מוצאים הרבה מקום לרעיונות אסטרולוגיים.

יש לציין שדיין רודיאר, אחד האסטרולוגים המודרניים החשובים בהנחת הגל החדש, עשה עבודה מדהימה שכמעט אין שווה לה בתקופתנו. הוא באמת ניסה לחשוב מחדש על הרעיונות הקונספטואליים שבבסיסה של השפה האסטרולוגית וליצור עקרונות מנחים ויסודות פילוסופיים. אך על אף הישגיו הגדולים בתחום, גם הוא עשה, שלא באשמתו, עבודה חלקית; שכן, לא הייתה לו גישה להרבה מקורות עתיקים, פרט לתלמי, וכמה כותבים מאוחרים יחסית.

לסיכומו של עניין, למרבית הצער, לא קיימת תשתית פילוסופית וקוסמולוגית שלמה ומקיפה לאסטרולוגיה של תקופתינו, וכאמור, לפילוסופיה ולקוסמולוגיה המודרנית של היום כתחומים בפני עצמם אין ממש קשר ישיר לאסטרולוגיה, והם לא מתאחדים לכלל מבנה אחיד בשום צורה. למרות שיש נסיונות רציניים ומעמיקים בקרב אסטרולוגים לפצות על חוסר, מה שאנו רואים בפועל באסטרולוגיה הנפוצה זה הגיגים סמי-מטפיזיים, סמי-מדעיים ברבדים שונים. גם חלק מהאסכולות המודרניות היותר מטפיזיות, המתייחסות לנשמה וגלגוליה, מבססות את רעיונותיהן על הנחות יסוד ומושגים כלליים מדי עם חוסר בעקרונות ברורים ועקביים, ובהרבה מקרים מבטאות קושי לגשר בין הרעיונות המטפיזיים הגבוהים וחיי היום יום הגשמיים. חשוב גם לציין כי אסכולות אלה בסופו של דבר, אומרות דברים שהמקורות שלהם ברעיונות על טבעה של הנשמה שמגיעים מהתקופה הקלסית ומהמזרח.

בעבר הרחוק היה המצב שונה: המבנה הקוסמולוגי והפילוסופי השלימו זה את זה והיוו תשתית יציבה לרעיונות האסטרולוגיים. במדעים העתיקים המציאות הפיזית נתפסה כתוצאה וביטוי של עקרונות מטפיזיים מעצבים. תפיסת העולם הייתה אנימיסטית במהותה וראתה את הביטויים בעולם התופעות החולפות, כהשתקפות של אינטליגנציה גבוהה ונצחית. במילים אחרות, המבנה האסטרונומי המוחשי של היקום היווה גוף ה"מונפש" מתוך הכוחות האוניברסליים (אסטרולוגיים).
לכן לא הייתה הפרדה בין לימודי הפיסיקה, המטמטיקה והגאומטריה העתיקה, למודלים הפילוסופיים והאסטרולוגיים לגבי טבע המציאות, הנשמה והגורל.
ומכך שתפיסת העולם הפילוסופית של אותם הזמנים היוותה את הבסיס שעליו הונחו והתפתחו יסודות השפה האסטרולוגית והעקרונות המהותיים ביותר של מרכיביה.

אני חולק על הטוענים כי הפיסיקה והפילוסופיה העתיקה כבר לא תואמות את העולם המודרני, אך גם אם זה המצב, אי אפשר להפריד את האסטרולוגיה ממקורותיה ומרעיונות היסוד אשר עיצבו אותה ונתנו לה את משמעותה. כל המרכיבים של השפה נבעו ומונחים על יסודות אלו.
החשיבות הגדולה של החזרה למקורות מתגלה בהבנה של המבנה הפנימי המאחד את השפה ומכך הגיבוש המחודש של עקרונות פילוסופיים אוניברסליים מנחים, שהאסטרולוגיה כשלעצמה רק מצביעה על קיומן, אך שללא המפתחות הנכונים קשה מאוד להבין אותם באמת.

לכן, מטרתה של המהפכה שאנו צריכים לעבור עתה היא חיבור מחדש לא רק לשפה, אלא גם למבנה הקוסמולוגי ולרעיונות הפילוסופיים שמנחים אותה ויצירת סינתזה גדולה עם הגילויים וההשלכות של תקופתנו.

לעניות דעתי, התחייה המחודשת האמתית והמהפכנית ביותר של תקופתנו החלה רק לפני כעשרים שנה, כאשר החלו להופיע תרגומים של כתבים עתיקים, שהחשובים שבהם נכתבו מעט אחרי תקופת הייסוד של השפה ביוון ההלניסטית, התקופה הפורייה שהיוותה את נקודת השיא באיחוד האדיר של המדעים  העתיקים.

the_school_of_athens_[detail__3]-large"אסכולת אתונה" רפאל – 1510 (בציור: תלמי, זרתוסטרה, ארכימדס)

שלבי החייאה ראשונים בתקופה המודרנית

כאמור, בשנים האחרונות אנו עדים לחשיפה של ידע עתיק שבחלקו הגדול לא היה נגיש משך מאות שנים, וחלקו בן יותר מאלפיים שנה (שהוא עצמו משמר מסורת עתיקה ממנו). ככל שהידע העתיק נחשף, מתבהר ההיקף הגדול של הדוקטרינה האסטרולוגית והעושר האדיר של הרעיונות אשר טמונים בתוכה, כמו גם החשיבות ההיסטורית וההשפעה הגדולה שלה על התפתחות האנושות.

פרנץ קומונט, היסטוריון, ארכאולוג ופילולוג חוקר מהחשובים בעולם (1868– 1947) כתב במבוא לספרו "אסטרולוגיה ודת בקרב היוונים והרומאים"  שראה אור לראשונה בשנת 1912:

אחרי תקופה ארוכה של הזנחה והכפשה, האסטרולוגיה מתחילה להחזיר את עצמה פעם נוספת לתשומת הלב של העולם המלומד. במהלך השנים האחרונות מלומדים הקדישו לה מחקרים מעמיקים ופרסומים נרחבים. כתבי היד היווניים, שנשארו כתבים חתומים בזמן שהחיפוש אחר כתבים לא ידועים היה גועש מתמיד, נבדקים כעת בעמל רב והעושר האדיר של ספרות זו חרג מעבר לכל הציפיות.

פרנץ קומונט הוא אחד מתוך קבוצה של מלומדים בעלי שם עולמי אשר הקדישו את חייהם לאיסוף, מחקר ותרגום של גוף הידע האסטרולוגי/אסטרונומי ששרד מהעולם העתיק. קבוצה של מלומדים החליטה לאתר ולקטלג את כל כתבי היד היווניים אשר ישבו באוספים וספריות מסביב לעולם. מפעל שאפתני זה החל באירופה בשלהי המאה ה-19 והמשיך עד לשנת 1950 .
במשך יותר מחמישים שנה ישבו מלומדים אלה ויצרו אינדקסים של כל הכתבים שהם הצליחו למצוא. הקטלוג האדיר הזה פורסם ב-12 כרכים תחת השם "Catalogus Codicum Astrologorum Graecorum"  (קטלוג הקודקסים של האסטרולוגים היווניים)  או בקיצור CCAG.

מלומדים אלה השקיעו עבודה מאומצת באיסוף, מחקר ופענוח כתבי יד, שחלקם היה במצב גרוע מאוד. כך זכה העולם המודרני בהזדמנות להציץ לשורשי המסורת האסטרולוגית העתיקה, מסורת  אשר שמה את חותמה כמעט על כל רובד בהתפתחות התרבות האנושית: הדתות, המיתולוגיות, והאסכולות הפילוסופיות, וכמובן למדעים העתיקים (מארכיטקטורה ורפואה ועד בוטניקה). בהקשר זה פרנץ קומונט טוען:

אם נחזור אחורה לשלבים הכי מוקדמים של כל סוג של לימוד עד לתקופה של אלכסנדריה, ואפילו לתקופה הבבלית, אנחנו נמצא כמעט בכל מקום את ההשפעה של ה"מתמטיקה האסטרלית" (אסטרולוגיה).

על אף העובדה כי פרנץ קומונט וחבריו הקדישו את חייהם לאיסוף, לקידוד ולשימור ידע זה, זוהי רק הכנה לעבודה האמתית. הטקסטים הם עדיין ביוונית עתיקה וההערות האקדמיות הן בלטינית. העבודה שצריכה להיעשות אינה מסתכמת רק בתרגום הכתבים, אלא גם בשיקום המודלים הרעיוניים שבבסיסם. זהו האתגר האמתי. קושי נוסף כרוך בכך שלא זו בלבד שהשפה היוונית האתית העתיקה היא כה מעודנת ורבת ממדים, אלא שהתוכן עצמו נכתב באופן אזוטרי שלא נועד להקל גם על קורא שחי באותה התקופה ודובר השפה. יש לזכור כי מדובר כאן במסורת של ידע שנחשב סודי ושאסור היה לו שייפול לידיים הלא נכונות.

בקרב הקהילה האסטרולוגית התעורר התיאבון לכתבים הקלסיים  דווקא מתוך תרגומים של כתבים מאוחרים יחסית של המאה ה-16 לערך אשר מייצגים בעיקר את המסורת שנשתמרה מימי הביניים. תרגום ספרו של וויליאם לילי ( 1468 – 1522) במאה שעברה על ידי זאדיקיאל כבר הציג תמונה של אסטרולוגיה אחרת עם טכניקות ומושגים שלא הכרנו. אוליביה ברקלי ידועה בתור האסטרולוגית שהחייתה במאה העשרים את תורתו של לילי ואת מסורת ההוררי.  זולטן מייסון האסטרולוג תרגם ולימד את כתביו של האסטרולוג הצרפתי ז’אן בטיסט מורין בארה"ב, ומשם לאט לאט החל העניין לגדול.

בשנות השמונים נטל רוברט זולר על עצמו את מלאכת התרגום של כתבים מלטינית וערבית, והחל לשקם את המסורת האסטרולוגית של ימי הביניים והרנסנס. וכך עם מאמצים נוספים של אסטרולוגים חוקרים החלה התנועה "הנאו-מסורתית" של האסטרולוגיה.
בתקופה זו כבר היו נגישים תרגומים קלוקלים של תלמי ושל סמכויות עתיקות נוספות, אך לא היו עדיין ניסיונות רציניים לתרגם את החומרים מתוך הקטלוג של ה CCAG , עד שלבסוף בשנות התשעים החליטו שלושת הרוברטים (הנד, שמידט וזולר) לשתף פעולה ולהקים את פרויקט "מבט לאחור" (hindsight). במסגרת מפעל זה תורגמו כתבים מלטינית וערבית רבים, אך גולת הכותרת הייתה התרגומים מיוונית. תרגומים אלו חשפו את המקורות העתיקים ביותר שיש לנו של מסורת האסטרולוגיה ה"הורוסקופית".

בין הגילויים הגדולים היו כתביו של האסטרולוג ווטיוס ולנס (‪120– 175 לספירה) שנשתמרו במצב סביר יחסית. הם מתעדים, בין היתר, מסורת שחלקה הועברה אליו בעל פה על ידי אסטרולוגים מצרים ואינה מתועדת בשום מקום אחר. כמו כן, חשף הפרויקט עוד עשרות כתבים של מחברים שונים בעלי שמות קשים להגייה. חלקם דמויות היסטוריות מוכרות מתחום הפילוסופיה והמדע וחלקם לא ידועים כלל.

פרויקט זה קיבל תמיכה גדולה יחסית מהקהילה העולמית, והניב פירות רבים של מחקר במשך התקופה שהיה פעיל. במשך הזמן הוא גם התפתח וכלל תרגומים מעוד מקורות ושפות, לרבות כתבים אסטרולוגיים בעברית שתורגמו על ידי מאירה אפשטיין (בעיקר ספריו של רבי אבן עזרא).

לקראת סוף שנות התשעים התפרקה השותפות של הרוברטים, ומאז לא פורסמו הרבה תרגומים חדשים שלהם, וכמעט כל התרגומים שנעשו בפרויקט כבר לא בדפוס ואינם ניתנים להשגה.
בכל זאת, קיימים לא מעט תרגומים ברי השגה, וכמה אסטרולוגים עצמאיים שעדיין עוסקים בעבודת התרגום, המחקר והשיקום של המסורת העתיקה.

יש עוד עבודה רבה לפני שתהייה הבנה מהותית של כל המסה של הידע שנחשף, אך ברור כי אנו עדים לתחייה היסטורית נוספת אשר ללא ספק מציינת עוד מוקד חשוב במחזור ההתהוות של השפה האסטרולוגית על פני הזמן והאנושות.

הרהורים, שחזורים ומסקנות

כמה מסקנות כלליות:

*חשיפת הידע העתיק, גם ללא היכולת להבין את כל החומר שנחשף, מביאה אותנו למסקנה הראשונה שאסטרולוגיה הייתה תורה עשירה, מקיפה ונרחבת בצורה שחרגה מכל הציפיות. עובדה זו עולה מתוך הנפח אדיר של מרכיבים, כללים, טכניקות ומודלים רעיוניים, שעדיין לא ברור לגמרי מה מקורם ואיך יש להבינם. התובנה הגדולה שעולם עשיר של ידע אסטרולוגי כה מתקדם ומפותח היה קיים כבר מאות שנים היא תובנה חשובה כשלעצמה, אך היא הופכת חשובה יותר כאשר מבינים שבפועל זהו הבסיס לאסטרולוגיה שאנו מכירים היום.

*השפה האסטרולוגית בנויה על מודלים קוסמולוגיים ומטפיזיים אשר הוזנו מן האסכולות הפילוסופיות של התקופה, בעיקר המסורות הסטואית, האפלטונית-אריסטוטלית וההרמטית (אם בכלל אפשר להפריד ביניהם). תובנה זו מקרבת אותנו למציאת המפתחות המהותיים של היווצרות השפה ושיקום מחודש של עקרונותיה הפנימיים, ומכוונת אותנו להתבונן בעין אחרת על מסורות אלו ועל התרומה שלהם להבנת האסטרולוגיה.

*כמובן שאחת המסקנות הישירות ביותר נוגעת להבדלים באופי של השפה, ברמת המרכיבים והגישות השונות לשימושים שלהם. מול הערכה מחודשת ביחס לידע העתיק עומדים כמעט כל המרכיבים האסטרולוגיים המוכרים לנו: שיטות הבתים, סוגי חלוקת גלגל המזלות, אופי הכוכבים ועוד עשרות שיקולים, הבחנות וסיווגים שכבר לא קיימים במסורת המודרנית.

לסיכום:
השחזור והשיקום של מקורות השפה האסטרולוגית הוא מיזם שאפתני מאוד, מורכב ועדין. תהליך זה דומה קצת  לניסיון להרכיב כד חרס עתיק מתוך שברים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות; ישנם הרבה שברים קטנים ולא כולם שייכים לכד שאותו אנו רוצים לשחזר, וצריך הרבה ריכוז, סבלנות והתמדה עד שמתחילים לראות את הצורה השלמה.
יזמה זו מצריכה עבודה של יותר מדור אחד, וזו לדעתי חובתנו המשותפת: להחזיר לאור את המדע הקדום שאנו משתמשים בשמו כדי לתאר את עיסוקנו.

זוהי שעת כושר היסטורית חשובה בהתפתחות האסטרולוגיה, והיא מאלצת אותנו לחקור, להעמיד למבחן את העקרונות הבסיסיים ביותר של השפה בניסיון להתחקות אחרי המהות האמיתית שלהם. העימות עם כתבי מקור דוחף באופן בלתי נמנע לשקילה מחודשת של הרבה מהתפיסות שנרכשו לאורך המאה האחרונה. ככל שמתעמקים בהם מתעצמת ההרגשה כי החמצנו משהו גדול מאוד בדרך, וכי אנו לא באמת מבינים את העומק של הרעיונות המהותיים מאחורי השימוש במרכיבים השונים.

בתור אחד שמקדיש את רוב זמנו למטרה זו, אני מאמין כי זאת המגמה שמסתמנת אט אט בהתפתחות האסטרולוגיה של תקופתנו: לא רק לשחזר את העבר ואת חלקי הפאזל החסרים, אלא גם לעשות את הסינתזה הגדולה עם הפרספקטיבה המודרנית והתגליות החדשות.

מסקנות המחקר האישי שלי חיזקו את הנחתי שהאסטרולוגיה נולדה מתוך דוקטרינה מטפיזית שלמה אשר באה לתאר את מבנה היקום ואת אופיים של העקרונות אשר מגולמים בתוכו. זו הייתה השאיפה של האסטרולוג/פילוסוף במקור: ההתעלות שבהבנת העקרונות היצירתיים והיכולת לתפוס אותם בתודעה ולהבין את המשחק שהם משחקים מאחורי ה"קלעים" של עולם התופעות. הפילוסופיה, כפי שאמר אריסטו, היא חיפוש הסיבות(2) שמאחורי הדברים; האסטרולוגיה עוזרת לנו להבין ולחוות את הסיבות האלה ואת מה שהן מסובבות בעולם ובחיינו.

לשוב ולהיווכח בעצמה הפנימית של האסטרולוגיה וב“סיבות“ תרתי משמע, של היווצרות מרכיביה זה רק חלק מהחשיבות של שיקום המקורות; החלק האחר הוא התוצר של הבנות אלה והשימוש  באסטרולוגיה ככלי להתעלות פילוסופית ורוחנית ושער חוויתי ישיר למבנה הסמוי של היקום.

הערות:

1 – אסטרולוגיה הורוסקופית, היא האסטרולוגיה המשלבת את חישוב האופק ולכן בעלת מיקוד יותר ספציפי ואינדיבידואלי. משמעות המילה היוונית ”הורוסקופוס“ היא ”מורה השעה“ ז“א הנקודה המייצגת את השעה של הזריחה. עד לאותו הזמן האופי של האסטרולוגיה היה הרבה יותר כללי ואוניברסלי.

2 – המילה ”סיבה“ בפילוסופיה היוונית לא נשאה את אותו האופי שיש לה בתקופה המודרנית, במובן של הדבר המשפיע על דבר אחר באופן לינארי שכזה (זו נחשבת ”סיבת ההשפעה“). ליוונים היו סוגים שונים של ”סיבות“ שרובן נזנחו עם הזמן. הכוונה ב“סיבה“ בהקשר הזה הוא העיקרון הפנימי או המהותי של הדבר.

 

עקוב אחרי

מיכאל אופק

מיכאל אופק, החל את דרכו באסטרולוגיה לפני יותר מעשור. מרכז עיסוקו הוא במחקר לשורשי השפה האסטרולוגית ומציאת הקשרים שלה עם ראיית העולם הקוסמולוגית, המאגית והמטפיזית העתיקה. מיכאל משקיע המון מאמצים בשיקום של הידע העתיק והעקרונות המהותיים של השפה שאבדו עם הזמן, ובשילובם עם הגישות העדכניות בתחום.
עקוב אחרי

מאמרים אחרונים של מיכאל אופק (ראה הכל)